ברוך שמעון שניאורסון

**ברוך שמעון שניאורסון**
	אין תמונה חופשית
לידה	28 באוגוסט 1913; כ"ה באב תרע"ג
פטירה	16 ביוני 2001 (בגיל 87); כ"ה בסיוון תשס"א
מקום קבורה	הר המנוחות
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	? – 16 ביוני 2001

הרב ברוך שמעון שניאורסון (כ"ה באב תרע"ג, 28 באוגוסט 1913 – כ"ה בסיוון תשס"א, 16 ביוני 2001) היה ראש ישיבת טשעבין, חבר מועצת גדולי התורה וחבר ה"וועד הפועל" של ועד הישיבות^[1]. חתנו של רבי דב בריש וידנפלד, "הרב מטשעבין".

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בפודגוז'ה הסמוכה לקרקוב לרב יוסף משה שניאורסון ולנחמה בתו של רבי שמעון אלתר פרנקל-תאומים רבה של פודגוז'ה, חתנו של רבי דוד מקשאנוב ונינו של ה"ברוך טעם". היה מיוחס בארבעה דרכים לבעל התניא^[2], וכן גם היה מיוחס לרבנים נוספים מגדולי החסידות.

בצעירותו למד בקרקוב אצל הרב משה שמידט, חסיד בלאז'וב, לאחר מכן למד שנה בישיבת כתר תורה ראדומסק אצל הרב נחמיה רוזנפלד ובהמשך אצל הרב שאול זאב אטינגר ראב"ד פודגוז'ה, מחבר ספר "אמרי שאול". לאחר מכן נסע ללמוד אצל דודו רבי חיים ענגיל רבה של רדומישלא. בשנת תרצ"א פנה לישיבת חכמי לובלין, שם קיבל מהרב מאיר שפירא, מהרב מקוז'יגלוב ומהרב שמעון מזליחוב כמו כן היה מקורב לרבי משה פרידמן האדמו"ר מבויאן קראקא שהיה מנשיאי הישיבה. רבי מאיר שפירא מינהו לבחון את הבחורים הבאים להתקבל בישיבה, תפקיד שהצריך שליטה בכל הש"ס, עקב כך שהבחינה הייתה על 200 דפים מש"ס לפי בחירת הבחור. לאחר סיום תקופת לימודיו ביח"ל, חזר לקרקוב שם למד באופן עצמאי. הוסמך להוראה על ידי הרב שמואל פירר רבה של קרסנה ועל ידי דודו רבי חיים ענגיל, ואף שימש כממלא מקום לדודו רבי יוסף טייטלבוים רבה של ניפלמיטץ בתקופות שלא שהה בעירו.

הסתופף אצל רבי חנה מקאלשיץ, רבי ישעיה מטשכויב ואצל רבי פנחס מאוסטילה.

בתקופת מלחמת העולם השנייה נמלט ללבוב ומשם ניסה להבריח את הגבול לווילנה אך נתפס ונכלא לשנה בכלא הסובייטי. לאחר שנה הוגלה לסיביר שם שוכן במחנה עבודה. אף בהיותו במאסר הקפיד לא לאכול מאכלות אסורות וחמץ בפסח^[3]. לאחר שנה בסיביר שוחרר ונסע לבוכרה. בבוכרה השיג ספרי לימוד ועסק בתורה, ואף כתב מספר תשובות בהלכה^[4]. בבוכרה נפגש ברבי דב בריש וידנפלד "הרב מטשעבין" שהכירו עוד מקרקוב, שלקחו לחתן. בהיותו בבוכרה חלה בטיפוס אך החלים. לאחר שהסתיימה המלחמה, הובל לצ'כיה על פי הסכם בין ממשלות רוסיה ופולין לצ'כיה ולאחר מספר שבועות חזר לקרקוב, שם הוציא ממחבוא את כתביו וכתבי סבו הברוך טעם. עקב האנטישמיות שהייתה בעיר עבר ללודז' ושהה במקלט לפליטים ולאחר מספר חודשים נסע לפריז שם שהה כשנה, לעיירה באהי שם שהה מספר חודשים, למרסיי שם שהה מספר חודשים בהמתינו לסרטיפיקט ובשנת תש"ז לאחר שקיבלו עלה לאוניית מעפילים. למעשה הסרטיפיקטים היו מזויפים ללא ידיעת הנוסעים והבריטים תפסו את האונייה ושלחוה לקפריסין. רבי ברוך שמעון הצליח להימלט מהם, אך הוצרך להתחבא מהם לאחר שהם גילו את בריחתו וחיפשו אחריו.

בשנת תשי"ב מונה לראש ישיבת תומכי תמימים המרכזית של חב"ד בלוד. בשנת תשט"ז התבקש על ידי חמיו לבוא לכהן לצידו בישיבת טשיבין. לאחר פטירת חמיו בשנת תשכ"ו (1966) מונה לממלא מקומו בראשות הישיבה, וכיהן בתפקיד זה עד פטירתו. לאחר פטירת חמיו, המליץ ה"בית ישראל", האדמו"ר מגור, למנותו כחבר מועצת גדולי התורה על מקום חמיו. בשנת תשמ"ט, כשאגודת ישראל התפלגה, פרש מהמועצת ולא התערב במחלוקת. עם זאת נקרא על ידי שני הצדדים לפשר ביניהם^[5]. כמו כן כיהן כחבר ב"וועד הפועל" של ועד הישיבות, תפקיד בו החזיק עד סוף ימיו, והשתתף בישיבות הוועד אף בימי חוליו האחרונים.

היה מקורב לחסידות חב"ד ועמד בראש הוועדה להוצאת "ספר הצאצאים", וכן היה מקורב באופן אישי לרבי מנחם מנדל שניאורסון מחב"ד והתקבל ליחידויות אף בשנים שהרבי הפסיק לקבל ל"יחידות".

בראש חודש אלול תשנ"ט לקה באירוע מוחי באמצע אמירת שיעור פתיחה ולאחר כשנתיים של חולי, נפטר בשבת פרשת שלח תשס"א ונקבר לצד חמיו ורבי אהרן רוקח מבעלז בחלקת הרבנים בהר המנוחות.

בניו הם הרב יוסף משה ממלא מקומו בראשות הישיבה (חתנו של הרב אלחנן הלפרין) והרב נחום נשיא הישיבה (חתנו של רבי נתן מזידיטשוב).

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבר את סדרת הספרים "ברכת שמעון" על הש"ס, על התורה ודרשות. כמו כן ההדיר ספרים ישנים ובהם הרוקח, חכם צבי, ברוך טעם, כוכב מיעקב, חזון נחום והוציא את הספר "מרגניתא דר' מאיר" מתורת רבו רבי מאיר שפירא, מרשימותיו ומכתבי תלמידים נוספים.

הגהות מכתב ידו לשו"ת הרשב"א נדפסו בתשל"ד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוריה, אדר תשס"ב.
כוכבי אור, ירושלים תשס"ח (נדפס גם ב ישורון כרך י"ג), תולדותיו ומדברי תורתו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דער טשעבינער ראש ישיבה בעלון אידישע ווארט 366, אתר היברובוקס (ביידיש).
הקבר של הרב ברוך שמעון שניאורסון בהר המנוחות, באתר BillionGraves
ברוך שמעון בן יוסף משה שניאורסון (1913-2001), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ העיתונות החרדית - כעץ על פלגי מים.
^ סבו הרב נחום זלמן שניאורסון אב"ד בצ'רקס היה נכדו של רבי יוסף יצחק שניאורסון מאוורוטש שהיה נכד פעמיים של האדמו"ר האמצעי, הרב נחום זלמן היה חתנו של רבי מרדכי דב מהורניסטייפול ואמו של הרב נחום זלמן הייתה נכדתו של רבי יעקב ישראל מצ'רקס.
^ על הצלחתו לאפות מצות בפסח סיפר פעם סיפור פלא, איך שכנע את מפקד המחנה להביא לו קמח לאפיית מצות. ראו כאן.
^ מודפסות בספרו ברכת שמעון על המועדים עמ' רעז.
^ זבולוני.

[1] העיתונות החרדית - כעץ על פלגי מים.

[2] סבו הרב נחום זלמן שניאורסון אב"ד בצ'רקס היה נכדו של רבי יוסף יצחק שניאורסון מאוורוטש שהיה נכד פעמיים של האדמו"ר האמצעי, הרב נחום זלמן היה חתנו של רבי מרדכי דב מהורניסטייפול ואמו של הרב נחום זלמן הייתה נכדתו של רבי יעקב ישראל מצ'רקס.

[3] על הצלחתו לאפות מצות בפסח סיפר פעם סיפור פלא, איך שכנע את מפקד המחנה להביא לו קמח לאפיית מצות. ראו כאן.

[4] מודפסות בספרו ברכת שמעון על המועדים עמ' רעז.

[5] זבולוני.

[6] אף שיש לו צאצאים רבים שהיו אדמו"רים, ואף הם מופיעים פה בעץ - צוינו בסימונים רק האדמורי"ם שכיהנו בהמשך ישיר לר' יעקב ישראל. לבקשת וביוזמת יעקב ישראל נפתחו שלוש חצרות, אחת בהנהגת חתנו שניאורסון, ועוד שתי חצרות של נכדיו, ששינו את שמות משפחתם לשם משפחתו (אחד במקור שניאורסון והשני במקור אוירבך)

[7] ‏דבורה לאה אלטשולר‏ (Q29348543)

[8] נקרא על שם מנחם נחום מצ'רנוביל | כאן מופיעים רק הילדים מאשתו השנייה, אחייניתו מענף טברסקי | מספר 13 בספר הצאצאים. ובעמוד זה |. לילדים של מנחם נחום מהאשה הראשונה, ראו בעץ משפחת שניאורסון | (כאן נטען שהיה לו בת נוספת בשם אדל מאשתו השנייה, ושבתו חנה חישא היא מאשתו השנייה)

[9] לפי גירסאות אחרות קראו לה שטערנא רחל

[10] אדמו"ר מאוורוטש

[11] רבי מנחם נחום הוא בעלה בזיווג שני. לבעלה בזיווג ראשון קראו 'מרדכי זייצעף' והיה להם שני ילדים, בן בשם מאיר ובת בשם רעכל (מקור: יוסף ליברמן, שלשלת היחוסין, עמוד ס"ט סעיף ה', הדפסה שנייה, תש"ס, ירושלים, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום))

[12] מהורניסטייפול. אביו נפטר בהיותו צעיר, גדל אצל סבו ושם משפחתו שונה לשם המשפחה של סבו. כמו כן הוא חתנו של חיים הלברשטם. לילדיו הנוספים ראו בערך של מרדכי דב | אחד מהם הוא רבי אהרן אלימלך שניאור זלמן טברסקי שהיה נשוי לבתו של משה הורוביץ מרוזבדוב ראו כאן. תמונתו וקברו. בתו (של אהרן אלימך שניאור זלמן) נישאה בזיווג שני לאלעזר אונגר

[13] בעלה המוזכר הוא בזיווג ראשון ולהם בן יחיד המופיע כאן. לאחר מכן נישאה בזיווג שני, והיו לה ילדים נוספים

[נחום_זלמן-14] ¹ ² ³ מתואר כאן עמודים ת"ב-תי"א, באתר אוצר החכמה

[15] מספר 126 בספר הצאצאים | אשת נפתלי הירץ דולצקי. בתם היא דבורה לאה הורנשטיין (מספר 299 בספר הצאצאים), בעל בתם הוא: שלמה הורנשטיין)

[16] אדמו"ר מאוורוטש. ראו צילום מצבת קברו, ניתן לראות פירוט של חלק מהשושלת המופיעה כאן. היו לו שלוש בנות, שתיים מהן מצוינות פה, ובתו השלישית, שהתחתנה עם קרוב משפחתה - בנו של המהר"ש - מופיעה בעץ שניאורסון

[17] מספר 123 בספר הצאצאים, עמוד 173 | אודותיו ראו: מבית הגנזים, שד"ב לוין, תש"ע, הוצאת קה"ת, מסת"ב 978-0-8266-0657-0 עמודים רמו-רמז

[18] מספר 137 בספר הצאצאים, עמוד 198

[19] אדמו"ר מטומשפול. שינה את שם משפחתו לשם משפחת סבו מאמו - טברסקי

[20] ‏חיים ישעיה שניאורסון‏ (Q93565199) | צאצאים עמ' 214 קטע 274 וכן מספר 323 בספר הצאצאים

[21] לפירוט בנוגע משפחת בעלה ואודות בת אחת שלה

[22] האדמו"ר מראצפרט

[23] ספר הצאצאים, עמוד זה, מס' 318 | אודותיו בעמוד 474 עד עמוד 482

[24] שלמה חיים פרלוב מקוידינוב. אדמו"ר מאוורוטש. מוזכר בערך חסידות קוידנוב

[25] אדמו"ר מטומשפול. ר' חיים משה יהושע שניאורסאהן-טווערסקי מטומושפול - בלאט 3 - אידישע וועלט פארומס, באתר www.ivelt.com

[26] מוזכר בערך שושלת נשכיז עם מקורות עליו ועל אשתו ובפורום אוצר החכמה

[האדמו"ר_מבאבוב-27] ¹ ² ³ ⁴ האדמו"ר מבאבוב

[28] ספר הצאצאים, עמוד זה, מס' 632

[29] ספר הצאצאים, עמוד זה, מס' 620

[30] בעלה היה אדמו"ר מאוורוטש. מקורות, באתר אוצר החכמה לעובדה זו וכללי לחלק מהעץ כאן] (ביידיש) (עם זאת, יש מידע וגרסאות שונות, שמופיעות בפורום "אוצר החכמה" אך לא כאן)

[31] מוזכר בערך על אביו. ראו אודותיו באתר "צדיקים" (בטעות כתוב בכתבה זו שחמיו נקרא בשם שניאורסון, אך למעשה הוא נקרא טברסקי, או אולי שניאורסון-טברסקי. אבל אכן חמיו היה צאצא ישיר של בעל התניא)

[האדמו"ר_מסאטמר-32] ¹ ² ³ האדמו"ר מסאטמר

[33] משה הלברשטם מקאשנוב. בזיווג שני. הוא מוזכר בערך חסידות קשאנוב | מספר 292 בספר הצאצאים, עמוד 216 (ללא אזכור שמה הפרטי) שמה הפרטי נלקח מכאן עמוד שכתוב למטה משמאל 23

[34] בן מרדכי מסקווירא

[35] בספרו 'מחשבת נחום' מפורט יחוסו המופיע כאן, בעמוד 13, באתר אוצר החכמה ו-14, באתר אוצר החכמה בכותרות "שושלת ליובאוויטש" וב"שושלת טשערנוביל". אודותיו ואודות צאצאיו ראו כאן

[36] האדמו"ר מבאבוב 45

[37] נוסף על המקורות כל אחד במקומו - חלק גדול בעץ הוא מתוך 1) אודות מנחם נחום שניאורסון וצאצאיו: ב-היכל הבעש"ט גיליון כ"ו, עמודים צ"ו-קכ"ד | 2) אודות יוסף יצחק שניאורסון מאוורוטש וצאצאיו: ב-היכל הבעש"ט, גיליון כ', עמודים קל"ח-קס"ח | 3) אודות מרדכי דב טברסקי, הוריו וצאצאיו: "רבינו הקדוש מהארנסטייפל", צבי בריננער, בהוצאת מכון "זיכרון משה", בני ברק, שבט תשע"ז. | 4) כל העץ מיוסד על: שמואל אלעזר הלפרין, ספר הצאצאים, תשמ"א

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[א]

[ב]

[ג]

[ד]

[ה]

[ו]

[ז]

[ח]

[ט]

[י]

[י"א]

[י"ב]

[י"ג]

[י"ד]

[ט"ו]

[ט"ז]

[י"ז]

[י"ח]

[י"ט]

[כ]

[כ"א]

[כ"ב]

[כ"ג]

[כ"ד]

[כ"ה]

[כ"ו]

[כ"ז]

[כ"ח]

[כ"ט]

[ל]

[ל"א]

[ל"ב]